בית משפט לתעבורה במדינת ישראל עומד בפני קושי לבצע שיפוט בכל כתבי אישום אשר מונחים לפניו. מן ההיבט של פרמטרים של חלוף השנים, נמצא כי כחמישים אלף כתבי אישום וכן ערר נוספים מדי שנה לפתח בית משפט לתעבורה והם אינם מספיקים לשרוד את הקצב.
בהתאם לפרסום בטלוויזיה, בחודשים האחרונים, משטרת ישראל הגישה כחצי מיליון של דוחות תנועה, בעוד בית המשפט יכול לפסוק מדי שנה רק בכתשעים אלף משפטים של תעבורה. בשל זאת, התקופה הממוצעת בין ההענקה של דוח ועד המשפט עומדת על כשנתיים.
מתי כדאי להישפט על עבירות תנועה?
בשל העומס אשר הצטבר, לאחרונה הסתבר כי מצלמת מהירות אוכפת רק מהירות החורגת בעשרות קילומטר לשעה מעבר למהירות הנדרשת, וזאת משום הצורך להמעיט בעומס אשר עומד לדיון בפני בית דין אשר מתמוטט.
נהג מבכר כיום להישפט ולא לשלם לאלתר את הקנס על עבירת תנועה. זה בשל כך שהעונש הממשי הינו הניקוד אשר מצוין בדוח ואילו הקנס אינו בעל משמעות ניכרת עבורו. בשל כך, נהג מגיש דרישה להישפט בין כותלי בית משפט, כדי להסיר את הניקוד אשר פורט בדוח.
כיצד מצב זה מתרחש? בתום הגשת הדרישה להישפט ובמצב אשר בו חומר ההוכחה לא די בו או שהינו תקול, ניתן להמיר – במידה ותושג הסכמה מטעם המשטרה – את הסעיף של העבירה אל סעיף שונה בלי ניקוד. יש בנמצא שני קנסות:
האחד, דוח מסוג ברירה של משפט, שהוא מעין הזמנה לדין. ברירת משפט מתאפשרת כאשר העבירה שעבר הנהג חלה על תשלום של קנס, אבל במידה ונהג זה מבצע החלטה כי הינו מבכר להישפט עליה, ייקבע דיון ובו עשוי הנהג לשכנע את בא כוחו להמיר את לשון הגזירה.
השני, הוא של עבירה יותר קשה, אשר בעטיה יוגש כתב אישום.
יש לשקול פנייה לעורך דין תעבורה בהתאם לנסיבות.
הרבה מן הנהגים אינם מודעים לכך שעומס של תיקים עשוי להוות לחץ חמור כל בית דין לתעבורה, שאין בידיו די זמן לדון בכל אותן עבירות אשר מונחות לפניו.