סוף סוף אני יכול לשתף עוול גדול שנעשה לי.
תקציר: משטרת ישראל הלבישה עליי תיק, של נהיגה במהירות 206 קמ"ש !!!
כן, אני מניח שרוב מי שקורא את הפוסט מכיר אותי, וכשאני אומר "הלבישה עליי תיק", גם מאמין לי.
הסיפור נמשך כמעט חודשיים, לאורכם התגובה הנפוצה ביותר הייתה "עורך דין טוב יוציא אותך מזה", או "עורך דין טוב יקטין את זה למינימום".
אז מצאתי את Erez Rofe, עורך דין מדהים – לא טוב, הכי טוב. הוא מבחינתי "הוציא אותי מזה", כי הסכם הפשרה הוא בדיחה שלא קשורה בכלל לעבירה המקורית, לכן "יקטין למינימום" לא ממש רלוונטי. מזל שהיה לי השכל לבחור בעורך הדין הזה, ואחר-כך השכל להישמע לעצתו ולהסכים לעסקת הטיעון שהגיע אליה. הוא הסיבה שיצאתי מזה, והעובדה שאני חף מפשע, לא היתה רלוונטית בכלל.
מעשה שהיה, כך היה:
יום שישי ה- 22/7 סביבות 1:30 לפנות בוקר, על כביש 6, אני ואודליה נוסעים הביתה. Cruise Control על סביבות 110 ואנחנו די לבד על הכביש.
עקף אותנו משמאל רכב במהירות מטורפת, עד כדי כך שהרכב שלנו רעד ובקושי קלטנו את העובדה שזה היה רכב כהה. מסתבר שזאת הייתה התחלה של סאגה ארוכה מאוד…
אחרי כדקה, רכב הופיע מאחוריי במהירות, אך במקום לעקוף, שיחק עם האורות וסטה ימינה ושמאלה… האטתי, עדיין לא עקף והמשיך להבהב עם האורות.
האטתי עוד ואז עבר לצד שמאל שלי, הדליק את הסירנה והצ'קלקות שלא דלקו עד עתה, צעק באלימות, תעצור בצד… עצרתי…
בדיעבד, זה שצעק שמו שמעון, מתנדב, "דווקא בחור נחמד", איש מכירות.
השוטר ברכב, קרא לי אליו לניידת, הראה לי מספר – 206, לא הבנתי אפילו מה ההקשר.
שאלתי למה הוא נוסע בלי צ'קלקות, אמר שהיה עם ובדיוק כיבה.
אמרתי שהיה בלי, שלא זיהיתי שזאת ניידת ושהוא נהג די מפחיד. השוטר לא ממש התייחס.
אמר שאני מעוכב לחקירה!
אמרנו שזה לא אני, נזכרתי באותו רכב שעקף אותנו במהירות מטורפת כמה שניות לפני זה, לא הקשיבו, טענו שהאטתי מאז…
לא הגיוני שאחרי שעברנו אתכם, עבר הרכב המשוגע וכשיצאתם לתפוס אותו הגעתם אליי?
אודליה איתי, חוזרת על דברים דומים, שנינו די בשוק, לא מאמינים שזה בכלל קורה.
שאלתי שוב, איך יכול להיות שיש תיעוד של הרכב שלי אם לא נסעתי במהירות הזאת? לא קיבלתי תשובה (אז לא ידעתי שאין תיעוד).
לקחו אותנו למשטרת חדרה, יבשו אותנו, יש לציין שאני נהגתי לתחנת המשטרה עם המתנדב יושב לידי. אודליה נסעה בניידת כי הפרידו בינינו.
לקחו שוב לאוטו כי רצו רשיון רכב, ואז שוב כי רצו ביטוח…
הבוחנת עמדה בחוץ ועישנה כשחזרתי, אמרה שאני זכאי לעורך דין.
אמרתי שאין צורך, תודה.
רוצים לחקור אותי ואת אודליה בניפרד, אסור לנו לדבר.
השעה 02:22, שעה בערך מאז העצירה, מתייבשים ומחכים בזמן שהם מתעסקים בעניינים אחרים.
השוטר אמר שוב שאני זכאי להתייעץ עם עורך דין.
אמרתי שוב שאין צורך, תודה.
היהו בטוחים שמישהו בסוף יפתח את העינים ויסתכל מי מולו, אולי יבדוק את הטענות שלנו שהיה רכב אחר, אולי …
הם מדברים על ארומה, הוא נורא כועס שהיא לא קנתה גם לו קפה, לא חשבה על שותף לשעבר.
הקריאו לי את מספר הטלפון שלי, הנהנתי שאכן כן.
יש לי פיפי, עשינו מסע אלונקות לשירותים, אין סבון לשטוף ידיים. אנא, אל תלחצו ידיים לשוטרים מתחנת חדרה.
לקחו את אודליה לחקירה:
שם? אודליה בנאי.
חוקרת: את קשורה ל…
אודליה: לגמרי !
נו באמת !!!
חתמתי שלא נעשה נזק בחיפוש כשנעצרתי. לא נעשה חיפוש, אבל אין נזק.
תורי, חקרה, שאלות,תשובות….
החוקרת אומרת: השוטר היה איתך בקשר עין מרגע הצילום, האם הוא משקר?
אמרתי שוב שלא יכול להיות שאותי הוא זיהה, ושאם הוא טוען שכן אז כנראה שכן, הוא משקר…
אולי טעיתי כשקראתי לו שקרן. יכולתי להגיד שהוא טועה, אבל הייתי בשוק, טועה ומשקר היו היינו הך מהצד בו הייתי.
לקחו אותנו למקום אחר, לקצין שיכול לשלול את הרשיון… אני יושב ליד השוטר שנוהג ברכב שלי במהירות של קצת מעל 100 קמ"ש בכביש 65 !
שטחנו גם בפני הקצין את הטענות, זה לא אני, היה רכב אחר… כבר לא היה לי קול ובעיקר דמעות חנקו אותי…
זה לא עזר, שלילה מנהלית, אודליה נהגה משם הביתה.
תקציר מכאן, עברו 50 ימים, בלי רשיון – טרמפים לעבודה וחזרה מנשמות טובות ועוזרות, אודליה משמשת כנהג בוס, מוניות, רכבות.
הרבה לילות חסרי שינה, כי ככה אני – נלחץ כשאני מואשם במשהו שלא ביצעתי.
ביום רביעי היה אמור להתחיל המשפט. עורך הדין, כבר קיבל את התיק, ומצא בעיות שונות, אי התאמות בדיווחים של השוטרים, ויחד עם יומן הנסיעה ששלפתי מגוגל, ניגש לתובע. אחרי מעל שעה, חזר אלי עם הפשרה שהגיעו אליה – אני אודה בעבירה טכנית חסרת משמעות ואקבל קנס מינימלי. לקחת, או להילחם שנה בבית משפט?
החלטתי להיום חכם, הצדק שוב פספס.
אז זה סיפורי האישי לגמרי – משטרת ישראל שיחקה אותה, הרסה לי כמעט חודשיים מהחיים ועלתה לי בעשרות אלפי שקלים. כמה קל להפיל תיק על מישהו ולהתקדם הלאה, בלי לשלם על הטעות. מעניין אם הם ישנים טוב בלילה.
אז יצאתי חכם. אני מאמין שיכולתי לצאת צודק, לתבוע את המשטרה על כל שקל ועל עוגמת הנפש, אבל זה היה עולה לי בעוד שנה בבתי משפט ואין לי מושג בעוד כמה כסף.
אז יצאתי חכם, ואני מחפש מקום שבו הצדק עוד רלוונטי.
מוזמנים לשתף.
סיפור הצלחה והמלצה מפי: מר אריה פריד.
