עבירות תנועה

עבירות מהירות

בהתאם לתקנה 54 לתקנות התעבורה חל איסור על ציבור הנהגים, לנהוג במהירות העולה על הקבוע בתקנות. תקנות התעבורה מפרטות את המהירות המקסימאלית המותרת לכל סוג כלי רכב ובכל סוג דרך.

אכיפה – מכשירי מדידה:

ממל"ז: מד מהירות לייזר LTI 20-20

מד מהירות הלייזר 20-20 MARKSMA L.T.I, המכונה גם אקדח לייזר, ושייעודו המקורי היה לשימוש צבאי, הוכנס לפעילות מבצעית למערך התנועה של משטרת ישראל בשנת 1993, והוא משמש כיום כמכשיר המוביל לבדיקת מהירות נסיעתם של רכבים.

מדובר במכשיר ידני קטן, הפועל באמצעות שיגור קרן לייזר לרכב המטרה.

קרן הלייזר חוזרת אל המקלט שבמכשיר, המתרגם את נתוניה הן למהירותו של הרכב והן למרחק ממנו נקלט הרכב.

הממל"ז נישא ביד, והוא משמש את השוטרים האוכפים את חוקי התעבורה בדרכים עירוניות ובינעירוניות.

מד הלייזר מודד את מהירות הרכב ע"י שליחת קרן לייזר (פולס) אינפרא אדום לעבר הרכב הנמדד.

מהירות הרכב נמדדת ע"י חישוב השינוי בזמן שלוקח לקרן הלייזר להגיע למטרה לעומת הזמן שלוקח לו לחזור מהמטרה.

פעולת מד הלייזר מתבססת על ההנחה כי מהירות האור באוויר קבועה. לפיכך שיגור פולסים של קרני לייזר לעבר רכב המטרה ומדידת זמן שליחתם לרכב וחזרתם ממנו מאפשרים לקבוע את המרחק מהמכשיר אל הרכב על פי הנוסחה:

מרחק = זמן X מהירות.

 

מדידת המרחק לרכב המטרה בעקבות שליחת שני פולסים בהפרש זמן ידוע, מאפשרת לקבוע את המרחק אותו עבר הרכב, ובעזרת נתון זה ורכיב הזמן ניתן להוסיף ולקבוע את מהירות תנועתו של הרכב.

אומנם, די היה בשני פולסים כדי לקבוע את מהירות הרכב, ואולם עקב חשש מטעויות משגר מד הלייזר 43 פולסים בפרק זמן של כשליש השנייה, והמהירות אותה מציג המכשיר היא המהירות הממוצעת המתקבלת מכלל המדידות.

מד הלייזר ניתן להפעלה בשתי דרכים:

א.      ע"י אחיזה ידנית שלו.

ב.      ע"י התקנתו על חצובה.

מפעיל מד הלייזר חייב לבצע לפני תחילת המשמרת ארבע בדיקות ע"מ לוודא כי המכשיר תקין:

א.      בדיקה עצמית.

ב.      בדיקת תצוגה.

ג.       בדיקת תיאום.

ד.      בדיקת כיול.

אמינות הממל"ז

בתאריך 10/11/2003 פסק לראשונה ביהמ"ש העליון לעניין אמינות המכשיר בשני ערעורים שעמדו לפניו.

בפסיקתו נזהר כב' השופט אדמונד לוי מלהכריע בשאלה של אמינות ההפעלה ורק התמקד באמינות המכשיר כפי שנדון בערכאות הנמוכות ותו לא.

יחד עם זאת הביע ביהמ"ש העליון את דעתו כי גם בהנחה שהממל"ז אמין, על השוטר המבצע את המדידה, לפעול בהתאם לכללי המדידה.

כאשר כללים אלו אינם מתקיימים המדידה איננה קבילה!

בנוסף, בהתאם להוראות היצרן, על המכשיר לעבור בדיקות תקופתיות שונות כאלה ואחרות.

חשוב להבין שמכשיר אמין, אינו מהווה ערובה לביצוע מדידה אמינה. אף אם מכשיר המדידה אמין, אין הדבר מהווה עירבון למהימנותן של התוצאות המתקבלות באמצעות ממל"ז, אשר נבדק והופעל בשיטות הנקוטות ע"י משטרת ישראל.

כמו כן, עיון בחוברות ההפעלה של מכשיר הממל"ז מעלה כי משטרת ישראל מתעלמת ממפרטי היצרן ומהנחיותיו לתפעול נכון של הממל"ז.

כמו כן, ישנם פערים משמעותיים בין חוברת ההפעלה של היצרן באנגלית לבין מדריך הפעלת הממל"ז – אשר תורגם לעברית והוצא ע"י המשטרה.

אם כן, אף שביהמ"ש העליון קבע כי מכשיר אמין, הרי שטרם נבדקו לעומקן הטענות בדבר קיומם של פגמים בשיטת ביצוע המדידה, מה גם שמכשירי המדידה, אינם עוברים הליך תחזוקה כנדרש.

כך לדוגמא:

הממל"ז מודד מהירות של "כתם הלייזר" ולא של המטרה הנבחרת –

לכן השימוש בו לאכיפת מהירות של מכונית שהיא גוף תלת-מימדי – הינו בעייתי.

בטווחים גדולים קיימת אפשרות ש-"כתם הממל"ז" ינוע על גבי מטרה. תופעה זו נקראת "החלקה".

על פי מפרט היצרן הטווח המרבי הוא 275 מטרים בלבד, וזאת במקרים בהם לא יודעים את תכונות ההחזריות של המכונית המשמשת כמטרה.

הואיל ומשטרת ישראל איננה יודעת בכל מקרה ומקרה תכונות ההחזריות של מכונית ספציפית, אין זה מן הראוי שתאכוף מהירות באמצעות ממל"ז בטווח העולה על 275 מ', וזאת כמשתמע מהאמור במדריך ההפעלה באנגלית.

ואולם, ע"פ ההלכה הנהוגה היום:

נקבע כי מדידת ממל"ז המופעל ידני, תהיה תקפה אך ורק לגבי רכבים שנמצאים עד מרחק של 300 מ' – לכל היותר.

נראה כי ביהמ"ש נמנע מלהיכנס לסוגיה העקרונית הנוגעת לשיטת המדידה והבעיות הכרוכות בה, ובין היתר, בעיית תיאום הכוונות, בעיית ההחלקה; אינו מתמודד עם בעיית התבדרות הקרן וכיוצ"ב .

עוד יש לציין, כי עפ"י הוראות היצרן, מד הלייזר מורשה למדוד מהירות נסיעתם של רכבים בנמצאים בטווח של עד 600 מ' ממנו, ואולם בפסק דין עקרוני שניתן ע"י ביהמ"ש העליוןבשאלת אמינות מד הלייזר נקבע כי המדידה של מד הלייזר כאשר הוא מופעל ידנית תקפה רק לגבי רכבים שנמצאים עד מרחק של 300 מ' מהמכשיר בלבד, בין אם המדידה נערכה ביום ובין אם בלילה (אבחנה אשר הייתה קיימת בעבר ואשר בוטלה ע"י ביהמ"ש העליון).

כמו כן נקבע בפסק הדין הנ"ל כי יש לנכות 5 קמ"ש מהתוצאה שהתקבלה בשל סטייה בדיוק של המכשיר.

כאשר שוטר מודד נהג המבצע עבירה מהירות באמצעות מכשיר הממל"ז, ואותו נהג אינו בודד בכביש, נדרש השוטר לשמור על קשר עין בינו ובין הרכב וזאת עד לרגע בו הרכב נעצר.

מטבע הדברים, אם הנהג מצליח לעורר ספק שמא לא נשמר קשר עין בין השוטר ובינו, יזוכה אותו נהג מהעבירה המיוחסת לו.

מולטנובה F6 (ממא"ל) מד מהירות אלקטרוני לרכב

מד מהירות המבוסס על עקרון דופלר. מכשיר זה מוצב בתוך הרכב או על חצובה מחוץ לניידת.

ניתן להפעילו באורח ידני ואוטומטי, לפי רצון המשתמש

המכשיר מצלם את כלי הרכב שנסעו במהירות העולה על מהירות הסף.

בדו"ח המופק ממכמונת המולטינובה יהיה כתוב:

"נהגת ברכב הנ"ל בדרך…בה מותרת מהירות מירבית…במהירות של…בניגוד לתקנה 54".

עם קבלת הדו"ח, הדבר הראשון שעל בעל הרכב לעשות, הוא לשחזר האם הוא היה באותו זמן ומקום המצוינים בדו"ח, והאם נסע במהירות הנקובה. אם בעל הרכב יגיע למסקנה ברורה שיש לו טענת אליבי – "במקום אחר הייתי", על הנהג לגלות מיהו "העבריין" ולבקש להעביר את הדו"ח לאותו נהג סורר.

במקרה של דו"ח מהירות מסוג "מולטנובה", חשוב לציין 3 סיטואציות שכיחות:

צילום פגום:

לעתים התמונה שהופקה ע"י המכמונת פסולה, ולכן באם הנהג לא יבקש לקבל את התמונה מיחידת התנועה הרשומה על גבי הדו"ח, הרי שלעולם לא ידע זאת.

העברת דו"ח מנהג לנהג:

על מנת להעביר דו"ח מנהג לנהג רצוי לפנות לאחת מתחנות משטרת התנועה, ולמלא במקום תצהיר ובו יודה הנהג האשם בדבר ביצוע העבירה, ויבקש להעבירה על שמו.

לחילופין, ניתן לפנות במכתב ותצהיר שנחתם בפני עו"ד ע"י מי שנהג בפועל ולבקש המרת שם הנאשם.

בכל מקרה יש לוודא היטב שלא יחלוף המועד הקבוע בדו"ח שכן בחלוף המועד יהא קשה מאוד לשנות את שם הנאשם.

רכב חברה:

אם הרכב הוא רכב חברה, במרבית המקרים, כאשר מדובר בדו"ח שהינו בגדר ברירת קנס, ייהנה הנהג מאי רישום הנקודות לחובתו, היות והדו"ח נשלח אל החברה. מאחר שהחברה איננה נהג בשר ודם היא איננה צוברת נקודות.

KR-11:

מכשיר המזהה מהירות חריגה, במצב בו הנהג נמצא בנסיעה מול שוטר, השוטר מבצע פרסה תוך שהוא נדרש לשמור על קשר עין – עד לעצירת הנהג. ספק בשמירתו של קשר עין רצוף – עשוי להביא לזיכוי.

וסקאר – "Visual Average Speed Computer And Recorder"

בניגוד לאמצעי האכיפה הקודמים, זה האחרון מצטיין בעיקר בפשטותו ובעלות נמוכה מאד. מדובר פשוט בשעון עצר המבצע חישוב של מהירות ממוצעת לאורך קטע דרך מסוים.

חישוב המהירות מבוצע בעזרת חלוקת המרחק הידוע של הקטע בזמן האורך לחלוף על פניו. יתרונו של המכשיר בפשטות הפעלתו. זו מאפשרת גמישות רבה הכוללת הפעלה ממסוק משטרתי, שוטרי יחידת האופנועים, עמדות נייחות ועוד.

 הוסקאר ניתן להפעלה בשלושה אופנים עיקריים:

א.      "מארב סטטי":

השוטר ממתין במרחק מסוים אחרי סוף קטע ידוע באורכו. השוטר יפעיל את שעון העצר כאשר הרכב הנמדד חולף על-פני נקודת ציון תחילת הקטע, ויפסיק את פעולתו כאשר הרכב יחלוף על-פני נקודת ציון סוף הקטע.

בצורה זו ניתן להשתמש בסימונים מיוחדים על הכביש עצמו, ולא רק באבני שפה.

ב.      "מארב עורפי":

השוטר עוקב בעזרת ניידת אחרי הרכב הנמדד, כאשר הוא עושה שימוש באבני שפה על-מנת לקבוע את אורך הקטע הנמדד. במידה והחישוב יראה מהירות גבוהה מהמותר, יסתיים המעקב בעצירת הרכב הנמדד.

ג.        "מארב קדמי":

ניתן ליישום יעיל כאשר הניידת סמויה, ואילו הרכב הנמדד מגיע אליה מאחור, נוסע מאחריה או אף עוקף אותה. גם כאן תהיה מדידת המרחק בעזרת אבני השפה.

כבר עתה ניתן לקבוע כי רמת הדיוק של המכשיר בעייתית. ישנם מספר גורמים אשר עלולים להשפיע משמעותית על תוצאת המדידה.

כך למשל דיוק (או אי דיוק) המרחק בין אבני השפה או סימנים מזהים אחרים על הכביש, כמו-גם זמן תגובת השוטר שלעולם לא יהיה אחיד ומדויק.

זמן התגובה של אדם ממוצע עומד על כ-0.3 שניות, ולכן עבור מדידה כפולה, כמו זו של מדידת זמן התחלה וסיום, מותר להניח כי הטעות המצטברת תהיה מסדר גודל של 0.5-1 שנייה.

בהתחשב בכך שמישהו מנסה למדוד עצם הנע במהירות של 30-50 מטר בשנייה, מדובר במידת זמן כלל לא מבוטלת.

ברור הרי שפשטות המכשיר מונעת מנהגי ישראל כל אפשרות שימוש באמצעי אלקטרוני להתגוננות, היות ובעצם אין מה לגלות. כאן ייטיבו לעשות נהגים באם יישמו את הכלל ולפיו, ערנות גבוהה לסביבה מאפשרת הגנה טובה, בעיקר כאשר מדובר במעקבים.

לעומת זאת, באם מדובר במארב נייח, טובים הסיכויים שלא ניתן יהיה להתגונן מפניו, וזה אשר יעבור עבירת מהירות, אכן יאלץ לשלם את העונש הקבוע בחוק. זאת, אם תשכיל המשטרה שלא לקבוע סימני זיהוי בולטים על הכביש עצמו.

בנוסף לכך, אנו מניחים כי היות ואמצעי זה חשוף מאוד לטעויות מפעיל, סביר להניח כי לאחר חלוקת הדו"חות הראשונים לנהגים ממהרים, תאלץ מערכת המשפט להתמודד עם טענות בנוגע לטעויות מפעיל, הרבה יותר מאלה הנטענות לא פעם כנגד מפעילי מכמונות. אך יש גם לזכור כי כדי למדוד את מהירות הנסיעה של רכב מלפנים, יש לעקוב אחריו לאורך קילומטר אחד לפחות, ובדרך כלל שניים. סביר גם כאן להניח כי נהגים ערניים לא אמורים להיתקל בבעיית אכיפה זו.

מלבד זאת, היות והשימוש בשיטת מדידה שכזו מחייב שמירה על קשר עין תמידי, עלולה אכיפה בעזרת הואסקאר להערים צרור בעיות בשעות החשכה.

 מצלמות נייחות לאכיפת המהירות באופן אוטומטי

 המשטרה הציבה לאחרונה מכשירי מולטנובה ממא"ל במקומות שונים, כשהם מותקנים על עמודים.

מדובר במכשיר המצלם במשך 24 שעות ביממה, כאשר הצילום נעשה בסרט צילום רגיל 35 מ"מ ואורך כל הסרט מספיק לכ- 300-400 תמונות וכל מי שעובר את מהירות הסף שנקבעה במכשיר – מצטלם ותוך כחודש, הנהג המצולם מקבל את הדו"ח לידיו.

צילום הרכב – ראיה קבילה בבית המשפט

סעיף 27 א לפקוד התעבורה, קובע כדלקמן:

  27א.     צילום רכב ראיה קבילה

(א)        צילום שנעשה בדרך שנקבעה בתקנות, במצלמה המופעלת באופן אוטומטי או בידי שוטר יהיה ראיה קבילה בכל הליך משפטי לגבי —

(1)     מספר הרישום של הרכב המצולם המופיע בלוחית הזיהוי של הרכב שבצילום;

(2)     מקום הימצא הרכב בעת הצילום;

(3)     הימצאו של הרכב במקום האמור בפסקה (2), או נסיעתו שם, בניגוד לאות "עמוד" או באופן אחר בניגוד להוראות פקודה זו או תקנות שהותקנו לפיה;

(4)     זמן הימצא הרכב המצולם במקום האמור בפסקה (2) כפי שצויין בצילום או על גביו, אם צויין, הכל כפי שייקבע בתקנות;

(5)     מהירות נסיעתו של הרכב.

ובלבד שהוכח כי הצילום המוגש הוא העתק אמין של הסרט שהוכנס למצלמה והוצא ממנה, וכי מרגע שהובא למצלמה עד שהוגש לבית המשפט לא נעשתה בו שום פעולה

שיש בה כדי לשנות פרט מפרטיו.

(ב)    שר המשפטים יקבע בתקנות —

(1)     אופן השמירה, האחזקה והטיפול במצלמות ובסרטים;

(2)     בדיקתן וקביעת תקינותן של מצלמות;

(3)     אופן הגשתם לבית המשפט של צילומים שנעשו כאמור בסעיף זה.

כשר דנים אדם ע"פ צילום, אין בכלל עדים, התובע מצטייד תעודת עובד ומציג את התמונה לשופט וצילום זה מהווה ראיה קבילה, כך שהתביעה לא נדרשת להוכיח דבר בנוסף.

נוצר מצב שהצילום לא רק שהוא ראיה קבילה, אלא הוא יוצר גם חזקה כנגד הנאשם, שהרי הצילום מהווה ראיה לגבי מס' הרכב, מקום הימצאו של הרכב במקום בניגוד לאות עמוד, מהירות וכד'.

מצלמת האור האדום מצלמת, אם התקיימו שני תנאים:

א.      הייתה כבר שנייה של אור אדום ברמזור.

ב.       אם הרכב דרך על הגלאי שנמצא מתחת לכביש.

כאשר המצלמה מוציאה 2 תמונות, כדי לראות אם הרכב היה בעצירה או בנסיעה.

צריך שיוכח כי הצילום הוא העתק אמין של הסרט, ומהרגע שצולם עד שהובא לביהמ"ש לא נעשה בו שימוש. במידה ומוכח בביהמ"ש כי השוטר שמעיד לא עשה את כל הפעולות שהוא טוען שעשה – הוא לא הכניס את הסרט למכונה, לא פיתח את הסרט וכד', אז הנאשם יזוכה. 

          ג. אחריות בעל רכב

פקודת התעבורה קובעת כדלקמן:

  27ב.    אחריות בעל הרכב

(א)      נעשתה עבירת תעבורה ברכב, רואים את בעל הרכב כאילו הוא נהג ברכב אותה שעה או כאילו העמידו או החנה אותו במקום שהעמדתו או חנייתו אסורה על פי חיקוק, לפי הענין, זולת אם הוכיח מי נהג ברכב, העמידו או החנהו כאמור או אם הוכיח למי מסר את החזקה ברכב (להלן – המחזיק), או הוכח שהרכב נלקח ממנו בלי ידיעתו ובלי הסכמתו.

(ב)   הוכיח בעל הרכב למי מסר את החזקה ברכב, תחול החזקה האמורה בסעיף קטן (א) על המחזיק.

(ג)   הוכיח המחזיק כי מסר את החזקה ברכב לאדם אחר, תחול החזקה האמורה בסעיף קטן (א) על אותו אדם.

רואים אנו, כי אם נעשתה עבירת תעבורה ברכב, רואים את בעל הרכב כאילו הוא נהג ברכב  אותה שעה, או כאילו הוא העמידו במקום אסור… זולת אם הוכיח:

מי נהג ברכב, העמידו או החנה אותו.

או

אם הוכיח למי מסר את החזקה ברכב.

או

אם הוכח שהרכב נלקח ממנו ללא הסכמתו וללא ידיעתו.

ניתן לראות בפרשת דברשווילי כמקרה מייצג בנושא זה. ברח' בן יהודה בת"א מכונית דרסה אדם, וכל העדים העידו כי ברכב נהגה נהגת אדומת שיער. דברשווילי היה הבעלים הרשום, והוא אמר שהוא לא יודע מי הנהגת, רכבו נגנב ואין לו מושג מי נהג ברכב. ביהמ"ש לא קיבל את טענת הגניבה, כך שדברשווילי לא עמד בנטל ההוכחה, ולכן למעשה ביהמ"ש היה חייב להרשיע אותו למרות שהיה ברור כי לא הוא זה שנהג ברכב. הוא הורשע, נשלח ל-6 חודשי מאסר ושלילת רישיון.

באם היה מצליח להוכיח לדוג' כי מסר יום לכן את רכבו למוסך, כי אז הנטל היה עובר לבעל המוסך להוכיח כי לא הוא אשר נהג ברכב, וכך הלאה, וזאת כל עוד הנאשם מוכיח שהוא מסר את החזקה והאדם השני לא הצליח לסתור זאת.

ראשית, יש לבדוק איפה היית ומה עשית בתאריך העבירה המיוחסת, ואם נראה לך שאתה לא היית שם, ורכבך לא היה שם, יש לחפש תיעוד התומך בדבר בדמות מסמכים אשר נעשו בזמן-אמת.

כך, למשל, אם העבירה התבצעה בתל אביב, ובאותו הזמן הנהג היה מאושפז בבי"ח בחיפה, על הנהג לצרף תעודת אשפוז המקימה טענת אליבי – "במקום אחר הייתי".

בהתקיים אליבי,  עם קבלת הדו"ח יש לפנות אל המשטרה, ולשלוח להם בקשה לביטול הדו"ח ובה יש לטעון את טענת האליבי.

ד. מדיניות אכיפה וענישה

ככלל, תחילת האכיפה היא בקמ"ש ה- ‎11 ומעלה מעל המותר. כלומר, בדרך בה המהירות המרבית המותרת היא ‎50 קמ"ש – המשטרה תאכוף מ- ‎61 קמ"ש ומעלה, ובדרך של ‎80 קמ"ש המשטרה תאכוף מ- ‎91 ומעלה.

חשוב שהמשטרה, במסגרת מדיניות אכיפת עבירות מהירות, תאפשר טווח הסתגלות לציבור הנהגים. כלומר, אין זה ראוי להעמיד מכמונות המהירות במעבר משטח בין עירוני (מהירות מותרת ‎80 או ‎90 קמ"ש) לשטח עירוני (‎50 קמ"ש).

 רמת הענישה (הערה לצביקה אופק: אפשר להכניס לטבלה מעוצבת)

זו נקבעת ע"י הרשות המחוקקת ולא ע"י משטרת ישראל.

להלן הנתונים:

 בתחום העירוני

באם בכניסה לדרך עירונית הוצבו תמרורי "בית" (ב-27) משני צידי הכביש = דרך עירונית – עד 50 קמ"ש.

‎0-20 קמ"ש מעל המותר – ברירת משפט (כלומר, קנס כספי) – ‎250 ש"ח. ‎21-30 קמ"ש מעל המותר – ברירת משפט – ‎750 ש"ח. ‎31 קמ"ש ומעלה מעל המותר – הזמנה לדין.

בתחום הבין עירוני

בהיעדר תמרור המצביע על היות הדרך – דרך עירונית, הרי שהדרך הנה בינעירונית.

·        ‎0-25 קמ"ש מעל המותר – ברירת משפט (קנס כספי) – ‎250 ש"ח.

·        ‎26-40 קמ"ש מעל המותר – ברירת משפט – ‎750 ש"ח.

·        ‎41 קמ"ש מעל המותר ומעלה – הזמנה לדין.

יצין, כי בכל מקרה של הזמנה לדין, רשאית משטרת ישראל לשלול את רישיון הנהיגה של הנהג באורח מיידי ל- ‎30 יום, זאת כאקט מנהלי המונע מנהג מסוכן להמשיך לנהוג.

דו"ח מהירות – כתב אישום והזמנה לדין

בדרך כלל דו"ח מסוג זה יימסר לנהג ביד במקום ביצוע העבירה. הדו"ח מהווה כתב אישום והזמנה לדין גם יחד.

הדו"ח מכיל את:

o       פירוט נסיבות העבירה.

o       שמות העדים מטעם המדינה.

o       תאריך, מיקום ושעת ביצוע העבירה.

o       מהות העבירה.

o       סמל וסעיף העבירה.

o       פרטי הנהג והרכב.

הליך רישום הדו"ח

לאחר שהשוטר ייקח מהנהג את פרטיו ויימלא את הדו"ח, הוא יאפשר לנהג לומר את דברו על מנת שיוכל לרשום זאת בדו"ח.

זהו השלב הקריטי בכל הנוגע לגורלו של הנהג –

כאן כוונת השוטר בדרך כלל היא להוציא מהנהג הודאה כלשהי, אפילו חלקית, היות ומשקלה של הצהרה כתובה מפיו של הנהג הנה מרכיב מרכזי מאוד בהגיעה לשופט ולרוב מהווה הגורם להרשעה.

שאלת מליון הדולר היא כמובן – "מה לומר"?

הדילמה כאן קשה וכל הסבר של הנהג עשוי להפוך לחרב פיפיות. לדוגמה, אם נתפסתם על עבירת מהירות, ותטענו שהיה רכב לפניכם שהסתיר את קו הראייה, השוטר עלול לרשום בחלק שלו בדו"ח, שהייתם לבד. כאשר תגיעו למשפט, הצהרתכם תיחשב לבטלה מול עדות השוטר הרשומה בדו"ח. עם זאת, אם לא תגידו כלום, ומול השופט תגידו שלא הייתם לבד, ישאל השופט – "מדוע לא אמרת כלום בעת רישום הדו"ח"?

הכלל המנחה הוא לומר לשוטר מה שפחות, ורק אם יש משהו מאוד בולט, לבקש מהשוטר לרשום אותו (תנאי מזג אוויר חריגים, רשלנות תורמת וכו`).

יש להקפיד ולקרוא את מה שכתב השוטר על מנת לוודא כי דברים לא הוצאו מהקשרם.

יש לנהג זכות שלא להודות בעבירה שיוחסה לו וכן יש לו זכות שלא להפליל את עצמו ולכן – אין למהר ולהודות.

יש לציין כי הדו"ח הנשאר בידי הנהג אינו מכיל את כל פרטי האירוע"

בידי השוטר הממלא את הדו"ח נשאר חלק נוסף בו הוא ממלא את סיפור האירוע כפי שהוא מוצא לנכון, וכן את דברי הנהג כפי שנרשמו ע"י השוטר.

ולכן דעו שכאשר אתם קוראים את הדו"ח שקיבלתם, אתם רואים תמונה חלקית, שאינה כוללת את מרבית עדותו של השוטר.

על מנת לקבל גם את החלק הזה של הדו"ח יש לבקש להישפט, ולאחר מכן לבקש לקבל צילום של תיק התביעה, שיכיל את חלק זה של הדו"ח.

לכן, בטרם עזיבתכם את המקום, רצוי לעיין באותו חלק שנשאר בפנקס הדו"חות על מנת למנוע מהשוטר לרשום דברים שהוצאו מהקשרם או שלא יצאו מפיכם. יש לרשום את תגובתכם בכתב ידכם או לוודא שדבריכם נרשמו על ידי השוטר.

הצגת המהירות הנמדדת ותגובת הנהג

מחובת השוטר העוצר להראות לנהג את המהירות שנמדדה, על גבי צג המכשיר המודד (ממל"ז, וסקאר), ואת מרחק המדידה (עד 300 מטר – הן ביום והן בלילה).

היות ובמכמונות אלה אין תמונה המשמשת כראיה, המהירות המופיעה על הצג היא הראיה.

אולם, המהירות המופיעה על הצג איננה בהכרח המהירות שנמדדה מהרכב שלכם.

המהירות עשויה להיות מהירות של רכב אחר שנסע בסמוך אליכם, או תוצאה של מכשיר לא תקין.

בכל מקרה, אסור בשום פנים ואופן לומר דברים כמו:

"לא נסעתי עד כדי כך מהר", "נסעתי אולי 120 קמ"ש", "לא הסתכלתי על המהירות", "בני הסיח את דעתי" ועוד אמירות הנשמעות כהודאה בדבר העבירה. הודאות כאלה עלולות להביא להרשעה במשפט אף במקרים בהם הוכח שהייתה תקלה במכשיר או שהוא לא עבר בדיקה תקופתית.

משמעות החתימה וסירוב לחתום בסיום רישום הדו"ח יבקש השוטר מהנהג לחתום על הדו"ח.

למרות שמקובל לחשוב כי החתימה מהווה הודאה באשמה, זוהי אינה חתימה על הודאה מכל סוג שהוא, אלא אישור של הנהג כי קיבל את הדו"ח. חשוב לציין, כי סירוב קבלת דו"ח או סירוב חתימה על קבלתו אינו מבטל את עצם ההזמנה לדין, ואינו פוטר מהופעה למשפט.

 עבירות מהירות ופסילה מנהלתית כדי לזרז את ענישת הנהג, ולמנוע ממנו להמשיך בסורו עד מועד המשפט, הנקבע, בדרך כלל, זמן רב לאחר מועד ביצוע העבירה, הוענקו סמכויות רחבות לקציני משטרה מדרגת מפקח ומעלה לפסול את רישיונו של הנהג לתקופה של עד 30 יום, וזאת באופן מיידי.

הנהג הנעצר, מוזמן כעבור יום-יומיים לתחנת המשטרה, שם ניתנת לו הזדמנות להשמיע את טענותיו

ולנסות ולשכנע את השוטר, שיקצר או יבטל כליל את הפסילה.

מה שקובע את תוצאת הדיון הוא בעיקר עברו התעבורתי של הנהג ונסיבות ביצוע העבירה. ככל שהעבירה חמורה יותר ו/או שהעבר התעבורתי כבד יותר – כך קטנים סיכויי הנהג לבטל או לקצר את תקופת הפסילה המנהלתית של רישיונו, ולהיפך.

קצין המשטרה צריך להחליט על סמך העבר והעבירה האם המשך נהיגתו מהווה סכנה לציבור. באם החליט כי הנהג מסוכן לציבור, רישיונו יישלל ל- 30 יום ואין לקצין המשטרה סמכות לקצר הפסילה.

יש לציין, כי זכות השימוע הנה זכות של הנהג ולכן הוא אינו מחויב להתייצב בפני הקצין, אך בנסיבות אלה יהיה הקצין מוסמך לשלול את הרישיון גם בהעדר הנהג.

אם ינהג הנהג ברכב לאחר החלטת הקצין לאשר פסילה מנהלתית, ייחשב הדבר לנהיגה בזמן פסילה, עבירה שהעונש בגינה כבד ביותר.