המשפט הפלילי הינו ענף משפטי שבבסיסו הצורך בהסדרת התנהגות החברה.
הוא מגדיר התנהגויות שליליות מסוימות אשר בצדן קבוע עונש בחוק ואלו יחשבו לעבירה פלילית.
ענף זה, יתנהל בין המדינה, כמאשימה, לאדם הפרטי, כחשוד או נאשם.
חוק העונשין, מאגד בתוכו את החקיקה הרלבנטית לדין הפלילי ואילו חוק סדר הדין הפלילי מאגד בתוכו את הוראות החוק הרלבנטיות לניהול המשפט הפלילי.
השלבים במשפט הפלילי
א – הליך החקירה
ככלל המשפט הפלילי יפתח עם הגשת תלונה למשטרת ישראל, בעקבותיה תפתח חקירה.
בשלב זה, המשטרה תנסה לאתר חשודים פוטנציאלים בביצוע העבירה הנחקרת.
יאספו הראיות אשר על בסיסן יוחלט האם יש להעמיד לדין את החשוד.
ב – העמדה לדין
בתום החקירה, יועבר החומר אשר נאסף לגורם המוסמך במשטרה או בפרקליטות (בהתאם לאישום) אשר יוכל להחליט האם להגיש כתב אישום .
ג – שלב המעצר
ישנם מקרים בהם, לאור מסוכנות החשוד ולאור ראיות מספיקות כנגדו, יוחלט על עצירת הנאשם עד תום ההליכים.
לבית המשפט הסמכות לשחרר הנאשם בתנאים מגבילים או לעצרו עד תום ההליכים.
ד – פתיחת המשפט
ההקראה – המשפט הפלילי יפתח עם הקראת כתב האישום לנאשם.
על הנאשם להשיב לאישום כנגדו – האם הוא מודה או האם כופר בעובדות כתב האישום?
ה – ניהול המשפט
שלב זה רלבנטי לנאשם אשר כפר בעובדות האישום כנגדו.
כעת, על הצדדים, להביא ראיות בפני ביהמ"ש.
בפרשת תביעה יוצגו הראיות כנגד הנאשם והעדים הרלבנטיים.
בפרשת ההגנה – יציג הנאשם באמצעות עורך דינו, את עדיו.
ו – הגשת סיכומים
הצדדים יסכמו את ראיותיהם ויציגו פסיקה תומכת, בעל פה או בכתב.
ז – הכרעת הדין
משהסתיים שלב ההוכחות ולאחר שביהמ"ש התרשם מראיות הצדדים, יכריע ביהמ"ש האם הנאשם זכאי או מורשע.
ח – גזר הדין
במידה וביהמ"ש החליט על הרשעת הנאשם, ישמע ביהמ"ש את טיעוני הנאשם לעונש ויגזור את דינו.
ט – ערעור
זכות הערעור על פסק דינו של ביהמ"ש עומדת לשני הצדדים וזאת תוך 45 ימים.
טענות מקדמיות עיקריות
אלו טענות אשר כשמן, יש להעלותן בפתח המשפט ועוד בטרם תשובת הנאשם לאישום כנגדו.
מטרת טענות אלו היא למנוע תשובת הנאשם לאישום וניהול המשפט, אולם, ישנן טענות אשר יוכל לטענות הנאשם בכל שלב, גם בערעור.
א – חוסר סמכות מקומית
טענה זו מתייחסת לעובדה שביהמ"ש הדן בתיק אינו מוסמך לדון בו וזאת בשל העובדה כי בימ"ש זה אינו באזור בו נעברה העבירה או באזור מגורי הנאשם.
קבלת טענה זו תעביר את הדיון לביהמ"ש המוסמך.
ב – חוסר סמכות עניינית
סמכות זו נקבעת בהתאם לסוג העבירה והעונש שבצידה.
כך למשל, עבירות שעונשן עד 7 שנות מאסר, ידונו בבימ"ש השלום ומעל 7 שנים, בביהמ"ש המחוזי.
ג – פגם או פסול בכתב האישום
פגם משמעותו עניין טכני ואילו פסול משמעותו מהותית יותר למשל, מידע שאסור היה לכתוב בכתב האישום.
ד – העובדות אינן מתארות עבירה
כאשר התביעה כללה בכתב האישום עובדות אשר אינן מקימות אחריות פלילית, כך שגם בהוכחת עובדות אלו לא יהיה בכך כדי להרשיע הנאשם.
ה – משפט אחר תלוי ועומד
מצב בו הנאשם כבר עומד לדין בגין אותו מעשה ולפיכך, לא ניתן להעמידו פעמיים.
ו – התיישנות
טענה זו תיבדק ביחס לכל עבירה בה מואשם הנאשם בנפרד.
התקופות הקבועות בחוק הן- 10 שנים לעבירת פשע, 5 שנים לעבירת עוון ושנה לעבירת חטא.
ז – הגנה מן הצדק
כאשר כתב האישום עומד בסתירה מהותית לעקרונות הצדק וההגינות המשפטית. קבלת הטענה, עשויה להביא לביטול האישום, לתיקונו או להפחתה בעונש.
