האם נהיגה בשכרות או תחת השפעת קנביס רפואי הינה עבירה?
פקודת התעבורה הרלבנטית:
סעיף 62 לפקודה קובע:
העובר אחת מהעבירות האלה, דינו מאסר שנתיים או קנס כאמור בסעיף 61 (א)(3) לחוק העונשין, התשל"ז-1977.
(3) הוא שיכור בהיותו נוהג רכב, או בהיותו ממונה על הרכב, בדרך או במקום ציבורי.
בהתאם לסעיף 64ב (א) לפקודת התעבורה:
סעיף 64 לפקודת התעבורה כולל שתי חלופות להגדרת "שיכור":
האחד נהג שנמצא בגופו ריכוז אלכוהול העולה על המותר,
והשני, מי שנמצא בגופו סם מסוכן או תוצרי חילוף חומרים של סם מסוכן.
לצורך קביעת היותו של אדם שיכור בעקבות שימוש בסמים מסוכנים די בהוכחת אחת משתי החלופות, נוכחות סם מסוכן או תוצרי חילוף החומרים שלו בגוף, ולחלופין השפעה של הסם על הנוהג.
תכלית המחוקק הינה בעיקרה, צמצום הסיכון לו חשוף הציבור מנהיגתו של משתמש בסמים מסוכנים.
חזקה ששכרותו של אדם עלולה להיות השלכה על נהיגתו עד כדי סכנה לגרימת תאונה וקיפוח חיי אדם או פגיעה בהם בתאונת דרכים.
שיכור הינו אחד מאלה:
מי שבגופן מצוי סם מסוכן או תוצרי חילוף חומרים של סם מסוכן.
מי שבגופו מצוי אלכוהול בריכוז הגבוה מהריכוז שקבע השר.
במסגרת תיקון לחוק נקבע, כי כל נהג שנמצא בגופו סם מסוכן או תוצר חילוף חומרים של סם מסוכן, יהיו הריכוז או הכמות שנמצאו אשר יהיו זאת בשונה מאלכוהול, יורשע בעבירה של נהיגה בשכרות.
למרות שהסכנה הכרוכה בנהיגה תחת השפעת אלכוהול טומנת בחובה סכנה רבה לנהג, לנוסעים ולמשתמשי הדרך כמו בנהיגה תחת השפעת סמים, המחוקק ראה להקפיד יותר עם מי שנהג אחרי שימוש בסמים מסוכנים משלא קבע רף או הגבלות כלשהן לתחולת החזקה.
"בניגוד לאלכוהול, חל איסור מוחלט על השימוש בסמים מסוכנים בכל כמות שהיא, ואף נקבע בחוק כי הדבר מהווה עבירה"
ע"פ 398/04 מדינת ישראל נ' דני בניאשווילי.
בשנים האחרונות חלה התפתחות נוספת, רפואית וחוקית, ובעקבותיה ניתנו רשיונות היתרים עפ"י דין, לחולים או נכים לצריכת קנביס רפואי, שלגביהם צריכת סם זה בהתאם לרשיון איננה אסורה.
למרות העובדה שצריכת סם הקאנביס נעשית ברשיון וכחוק, אולם נוכח לשונה ותחלותה הגורפות של החזקה, אין לנהג הצורך קנביס רפואי אלא להמנע מנהיגה כלל כדי לא להפר איסור זה, שכן שאלת הזמן הדרוש להתפוגגות הסם המסוכן, לוטה בערפל – דרישת המחוקק מעלה ספק גדול האם ניתן לעמוד בה.
בשנים האחרונת הוגשו לא מעט כתבי אישום ודילמה זו הגיעה לפתחם של בתי המשפט לרבות בית משפט העליון.
בשורה של החלטות ביהמ"ש העליון הדגיש לא אחת כי אי בהירות זו אינה רצויה ואף קרא למחוקק ליזום חקיקה אשר תסיר את הערפל האופף סוגיה זו. (עניין רן שריג.)
לאחרונה, בתי משפט מקבלים הטענה, הגנת הטעות במצב משפטי, כאמור, זרוע אחת של המדינה (משרד הבריאות) מנפיקה רשיונות לצרכני קנביס וזרוע שניה (משרד התחבורה) מנפיקה להם רשיון נהיגה, זאת למרות הידיעה כי השימוש שלהם בסם נעשה בתדירות גבוהה.
המדינה העמידה את משתמשי הקנביס במציאות קשה ואף בלתי אפשרית בשל מחדלה המתמשך ומהמנועתה להסדיר החוק, ציבור זה, סביר להניח נזקק לקנביס בשל מחלות או נכויות כרוניות קשות.
מחד צריכת הקנביס הינה דרושה לצורכי שיקום רפואי ושיכוך כאבים וככזאת הינה חיונית ואף הכרחית, ומנגד ציבור זה לרוב הוא מוגבל בניידותו ותלוי במידה רבה ברשיון נהיגתו.
הבחירה בין הפסקת השימוש בקנביס לבין הימנעות מהנהיגה, מעמידה ציבור זה בפני ברירה קשה ואף בלתי אפשרית, שכן הפסקת השימוש בקנביס כרוכה בהתגברות המחלה או הכאבים, ואילו ויתור על הנהיגה פירושה הגבלה משמעותית של חופש התנועה.
למרות קריאות רבות מצד בתי המשפט למחוקק וחלוף השנים דבר לא נעשה.
המדובר במחדל מתמשך אשר גרם לאזרחים רבים לעבור על החוק ובכך להיות חשוף להליכים משפטים לעונשים חמורים כמו פסילת רשיון נהיגה לתקופה ארוכה.
נוכח המצב המשפטי הסבוך והבלתי הגיוני בעליל, לאחרונה זוכה מעבירה של נהיגה בשכרות נהג שבידו היתר לקנביס רפואי.
בית משפט המחוזי בחיפה דחה את ערעור המדינה וקבע כי צדק בית משפט השלום בתיק בו החליט לבטל האישום נגד נהג שהשתמש בקנביס רפואי.
