משרדנו ייצג את הנאשמת ר', אשר נעצרה ביום 30/5/15 ונתבקשה למסור בדיקת ינשוף לגילוי אלכוהול, משניסתה הנאשמת לנשוף מספר פעמים ולא צלחה, ניתן לה כתב אישום בגין סירוב לבצע בדיקת שכרות לפי סעיף 64ד' ו-62(3) לפקודת התעבורה, והזמנה לביהמ"ש לתעבורה בתל אביב. המדובר בנאשמת אשר ציינה מתחילת הבדיקה כי הינה סובלת ממחלת האסטמה וכי נוטלת תרופות באופן קבוע, אך אמירויותיה לא שכנעו את שוטרי התנועה אשר התעלמו מדבריה ואף לדבריה, צחקו עליה. לאחר מספר נסיונות לבצע בדיקת ינשוף, אשר לא צלחו, המשטרה ציינה כי עלה מהנאשמת ריח אלכוהול וכמו כן לא ביצעה את אחד ממבחני המאפיינים כנדרש ולפיכך, נרשם לנאשמת כתב אישום.
בביהמ"ש לתעבורה העידו השוטרים, אשר משרדנו הצליח לערער את אמינותם ובעדותם הועלו סתירות רבות, וכמו כן הוגשו לביהמ"ש תעודות רפואיות אודות מצבה של הנאשמת. בנוסף, הוגש ע"י משרדנו לביהמ"ש "נוהל משטרת ישראל" אשר לפיו היה על השוטרים להפעיל שיקול דעת ולקחת את הנאשמת לבדיקת דם, נוכח מצבה הרפואי, דבר אשר לא בוצע!
ביהמ"ש לתעבורה החליט לקבל את התעודות הרפואיות וזאת על אף התנגדות התביעה המשטרתית.
בהכרעת דינו של ביהמ"ש לתעבורה זיכה ביהמ"ש את הנאשמת מהעבירה וקבע כי "לטעמי, בנסיבות שלפנינו, כאשר חלק מהבדיקות נכשלו רק בשל כישלון במתן כמות אוויר מספקת לדגימה, למרות נסיונות נשיפה רבים ונוכח הסבריה של הנאשמת כי היא מתקשה לנשוף חרף היותה חולה, היה על השוטרים לשקול להפנותה לבדיקת דם, למצער, להציע לנהגת בדיקה שכזו."
מדינת ישראל הגישה ערעור על פסק דינו של ביהמ"ש לתעבורה וביקשה להרשיע את הנאשמת.
משרדנו טען בערעור כי על ביהמ"ש לדחות מכל וכל את טענות המדינה שכן, אין להתערב בהחלטת ביהמ"ש לתעבורה, אשר בחן את חומר הראיות, התרשם מהשוטרים שהעידו ובחר להאמין לגרסת הנאשמת ולעבודה כי לא צלחה את הבדיקות אודות למלחה ממנה היא סובלת. בדיון בערעור ביהמ"ש המחוזי קבע כבוד השופט בן יוסף כי ביהמ"ש לתעבורה היה רשאי להגיע למסקנה שהגיע זאת נוכח, הספק שעלה מחד משמעיות הראיות אשר הצביעו על השכרות. ביהמ"ש מציין כי עצם העובדה שהנאשמת נכשלה 10 פעמים במתן מספיק אוויר, אך בסופו של דבר, בפעם ה11 צלחה את בדיקת הנשיפון, הרי שהדבר מלמד על מוטיבציה לשיתוף פעולה מלא עם אנשי המשטרה! וכך שלא מדובר במי שמכשילה את בדיקת הינשוף אלא במי שנכשלת בגין סיבות סיבות סובייקטיביות כגון מחלת האסטמה.
ביהמ"ש המחוזי שב ומציין כי אין תפקידה של ערכאת הערעור להתערב בממצאי מהימנות וכך במקרה שלפנינו, קבלת הערעור היה בה כדי להתערב בקביעת עובדות, דבר אשר יש להיזהר לעשותו. עוד קבע כבוד השופט בן יוסף כי אם נעשתה טעות ע"י ביהמ"ש לתעבורה משקיבל תעודות רפואיות אודות מצבה של הנאשמת, הרי שראוי לעשות שימוש בסעיף 215 לחסד"פ הקובע כי ביהמ"ש רשאי לדחות ערעור אף אם קיבל טענה שנטענה, אם היה סבור שלא נגרם עיוות דין– ולפיכך, במקרה שלפנינו משלא נגרם עיוות דין, אין לקבל את ערעור המדינה ולפיכך, זיכוי הנאשמת מהעבירה נשאר על כנו!!
מאמר מאת: משרד עורכי דין לתעבורה ארז רופא ושות'